ניר, מרב, יערה ושחר היו דחוסים כמה שנים בקומה גבוהה במגדל ברמת גן. אמנם המגדל היה יוקרתי אבל הדירה היתה, איך לומר, שיכון. המטבח היה פחוס בגומחה שממנה היתה יציאה למחסן, שולחן האוכל נישק את דלת הכניסה, החדרים ניצבו זה לצד זה כמו חיילים בטקס והספה מחצה את היציאה למרפסת הזכוכית. את הבית המרווח בזכרון יעקב הם קנו כשהוא מתוחזק במצב לא רע, אלא שהתכנון הפנימי שלו לא התאים לדיירים החדשים. במטבח היה אי שהגביל את התנועה, המעקה לקומה השניה היה צחור, השירותים והמחסן נבנו מיד בכניסה הראשית והקירות היו צהבהבים. לפני שהתחלנו את מלאכת ההתאמה, ביקשו ניר ומרב כמה דברים: מטבח של אהבה, חדר טיפול נפרד מהבית בקומת הקרקע (היא פסיכולוגית) עם גישה לשירותים, חדר עבודה לניר (סטטיסטיקאים צריכים שקט), מרחב יצירתי ושמח לילדים, צבעוניות שתאפשר ספונטניות - אבל גם שיהיו בה גבולות.

את האי פירקנו וקבענו מטבח פתוח ורחב שבקצהו בנינו קיר חוצץ עם טפט צביעה לילדים ולמבוגרים. המחסן נפרד מהאסלה, הורחב והפך לקליניקה. את השירותים הסטנו אל בין חדרי העבודה. בין חדרי העבודה לחלל הבית הרמנו קיר הפרדה עם ארון אחסון שישמש גם לבידוד רעשים. בקיר נקבעה דלת עתיקה משוק הפשפשים ולא רחוק ממנה - ליד דלת הכניסה - חלון נפתח והוא צופה למטבח ולהיפך. כדי לחסוך בהוצאות וכדי לשמור על הסגנון המקורי של האדריכלות הושארה רצפת האבן אך חלק מהאריחים הורמו בזהירות ומוקמו מחדש בכיוונים צולבים. החלטנו גם שניתן חופש צבעוני שייתחם בקווי גבול שחורים ועל כן - המעקה, המנורות, החוטים, הידיות, רגלי הריהוט, וגם ווי תליית המגבות נרכשו או רוססו בשחור.

​

צילומים: ורד בבאי | קבלן: אביחי אוחיון

לצפיה יש ללחוץ על אחת התמונות ולדפדף