כשהייתי ילד ציירתי לעצמי. חלמתי על עולמות גדולים וצבעוניים שהיו מעבר לעמק החם בו נולדתי. הציור שלי היה נחבא, מינימליסטי, כמעט שקוף.

כשיצא לי לעבור את ההרים נחשפתי לראשונה לאנדי וורהול ולרוי ליכטנשטיין ולדיויד הוקני ולרוברט מייפלת'ורפ ולדן רייזינגר ולאנני לייבוביץ' ולפייר וג'יל ולג'ף קונץ המטורף. התעוזה שלהם ריגשה אותי. דרכם למדתי שערעור על מוסכמות הוא לא טכניקה - אלא ערך. מאז אני מתעקש להתנגד, להתרחק מהבנאלי, ליהנות מהקיטש. לצייר חיוך לאנשים שמעבר להרים.